פסקי דין – מזונות ילדים

 

קביעת משמורת ילדה אצל האב כאשר האם תשלם מזונות לאבא מתאריך 29.02.2016

לזוג הורים ילדה אחת כבת 14 אשר היום מתגוררת יחד עם אביה אצל אמו של האב. נקבע שהמשמורת על הילדה תהיה יחידנית לאבא בלבד.

במקרה הנדון לא נקבעה משמורת משותפת אלא יחידנית ולכן בעקבות גיל הילדה זה עלול לגרור בעתיד ליחסים לא טובים בין האם לבתה.

האם עובדת ומשתכרת מעל ל-15,000 ₪ נטו בחודש כשהאב חי מקצבת נכות. השופטת העמידה את יחס הכנסות ההורים על 70:30 לטובת האם

וקבעה שהיא מותירה את ההחלטה הקודמת שלה על 950 ₪ לחודש יחד עם יתר החיובים מהחלטתה הקודמת.

בפסק הדין למזונות זמניים ציינה השופטת שאת חיוב המזונות עבור הקטינה נדרש לגבות באחת משלוש הדרכים הבאות:

סעיף 3א שנדחה מאחר ולא עמד במבחן המקרה הנוכחי, חיוב על פי צמצום רכיבי המזונות ההכרחיים והגדלת רכיב ההוצאות הלא הכרחיות,

דרך שגם כן לא הייתה אפקטיבית במקרה הזה ודרך חיוב האם מכוח עקרון השוויון ומכוח דיני היושר שמצוי במשפט העברי.

לכן, פסקה השופטת שהאם תשלם לאב מזונות עבור הילדה בסך 950 ₪ בכל חודש.

תמ”ש 43781-01- 14. ג.(קטין) ואח’ נ’ ג. כבוד השופטת אלה מירז, בית משפט לענייני משפחה בחיפה.

 

מזונות ילדים במקרה בו להורים זמני שהות שווים לאור הפסיקות האחרונות ולאור החלטת מועצת הרבנות הראשית מתאריך 10.02.2016

למשפחה יש שלושה ילדים קטינים. כאשר אחת מתחת לגיל 6. פסק הדין דן מזה זמן רב במספר סוגיות:

האם הורים לילדים מעל גיל 6 חבים במזונותיהם מדין צדקה ביחס לכל הצרכים בעקבות החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום 30.11.2015 (ההחלטה

הרשמית עלתה בדף המזונות) והפסיקה בנושא מזונות ילדים בשנתיים האחרונות, ולכן בקביעת גובה הכנסות ההורים נשאלת השאלה האם יש

לבדוק את רלוונטיות ההשתכרות של האם?

הילדים ישנים אצל האב יומיים במהלך השבוע וכל סופ”ש מיום ה’, הסדר של שבוע, שבוע. לטענת האם, הוצאות הילדים הם 5,000 ₪ והאב דורש

דמי מזונות בגובה של עד 3,000 ₪ . עם זאת, המזונות הזמניים בתיק נקבעו על סך 4,750 ₪ .

בית המשפט קובע ששכר האב הוא 12,500 ₪ נטו לחודש. לגבי שכר האם שעובדת במשרה חלקית מציין כבוד השופט:

“בהקשר זה אוסיף, כי מרגע שמגיעים אנו לקביעה (נורמטיבית, משפטית ומוסרית), כי גם אמהות חייבות בסיפוק מזונות הילדים, חובה עלינו לשקול

גם שאלת מימוש פוטנציאל ההשתכרות. אמנם כן, לשון הפסיקה בהקשר זה נוקטת תמיד בלשון זכר ובהתייחס לאב החב במזונות (ע”א 239/85

עמיצור נ’ עמיצור, פ”ד מ(1) 1, 147 (1986)), אך “רוח העידן” משתנה כאמור וכך גם רוח השיח. אמור מעתה, בית המשפט בוחן פוטנציאל ההשתכרות

של שני ההורים החבים במזונות ילדיהם הקטינים ולא רק פוטנציאל ההשתכרות של האב”.

ומעמיד את שכר האם על 6,500 ₪ לפחות, כך שיחס ההכנסות בין הצדדים עומד 34% לאם ו-66% לאב.

לאחרונה הגיעה דבר בעניין קביעת מזונות ילדים בשני מישורים: החלטת מועצת הרבנות הראשית:

“עינינו הרואות, כי החלטת מועצת הרבנות הראשית נובעת מרוח העידן והשינויים החברתיים, ועל כן, רואה לנכון לקבוע, כי על היושב בדין להתייחס

בשיקול דעתו בפסיקת מזונות הילדים גם את היכולת הכלכלית של האם (אגב, יכולת כלכלית נאמר ולא רק השתכרות בפועל ודומני כי לא בכדי).”

ופסק דינו של כב’ השופט אליקים רובינשטיין בבע”מ 8915/15 פלוני נ’ פלונית, 27/1/16, (פורסם במאגרים) ובו נרשם מפורשות כך:

“ובקצרה באשר לטענתו העקרונית של המבקש, לפיה הדין האישי החל על הצדדים מחייב את האם לזון את ילדיה מעל גיל 6 מדין צדקה.

אכן – בנסיבות מסוימות – האם עשויה להיות חייבת במזונות הילדים מדין צדקה, באופן יחסי ליכולתה הכלכלית בהשוואה לזו של האב (ראו ע”א591/81

פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3) 449 (1982); בע”מ 2561/08 פלוני נ’ פלונית, סעיף 7 לפסק-דינה של השופטת ארבל (2008)”

ובהתאם לשני דברים אלו מציין:

“החבות במזונות של ילדים מעל גיל 6 צריכה להיות שוויונית בעיקרה בין ההורים ללא הבחנה מגדרית (לפי יחס הכנסות פנויות), קרי היא לא תחול על האב

בלבד (ביחס לכל מעגלי הצרכים)”.

לבסוף, קבע השופט שהאב מחויב לשאת במזונותיה של האם במלואם בסך 1,450 ₪ ובמזונות יתר הילדים בחלק יחסי (64% מתוך 3,300 ₪)

שהם 2,112 ₪ בחודש. כשסה”כ מדובר בחיוב בסך 3,565 ₪. ככל שיפורק השיתוף בין הצדדים וידרש לשלם גם שכר דירה יאלץ האב במדור של

עד 1,500 ₪ בחודש (מחצית משכר דירה עד 3,000 ₪ בחודש). יחס זה של חיוב במזונות (64% / 36%) יחול גם על יתר הוצאות הילדים (חינוך)

לרבות ההוצאות החריגות.

להלן סיכום של מה נשאר לכל אחד מההורים בתיק הנדון לאחר תשלום המזונות שנקבעו ולפני מחציות:

לאמא – פוטנציאל השתכרות של 6,500 ₪ . כאשר האב מעביר לה כל חודש 3,565 ₪ עבור מזונות הילדים והחזקת הדירה (כשכרגע אין מדור).

האם תחל את החודש עם 10,065 ₪. כשהיא גם מקבלת את קצבת הביטוח הלאומי עבור שלושת הילדים, נקודת זיכוי אחת נוספת עבור כל ילד

ומענקי חינוך.

לאבא – הכנסות נטו של 12,500 ₪ ועוד 2,200 ₪ שכר דירה ומזונות ילדים לאם על סך 3,656 ₪ . בנוסף, לאב יש הוצאות נוספות של החזקת הדירה

השכורה, הוצאות נסיעה וכו’. האב יחל את החודש עם 6,735 ₪.

לסיכום: השופט לא ממש הצליח לאזן את ההכנסות בשני הבתים ולילדים גם במקרה זה לא יהיה בית שווה ברמתו אצל כל אחד מההורים. במידה ובעתיד

יהיה על האב לשלם גם מדור אז הפער בין בתי ההורים רק יגדל והאב יאלץ להתמודד עם מציאות כלכלית קשה אף יותר ממצבו הנוכחי.

תמ”ש 1724-02- 15. ע.ג. ואח’ נ’ א.ג. כבוד השופט אסף זגורי, בית משפט לענייני משפחה נצרת.

 

הפחתה של 50% בסכום המזונות (כולל מדור) בהסדר של משמורת משותפת וזמני שהות שווים, מתאריך 07.08.2015

לזוג הורים שני ילדים בני 8 ו-11. נקבעה משמורת משותפת וזמני שהות שווים. האם משתכרת ב- 19,000 ₪ והאב ב- 25,000 ₪.

השופט מסביר שהדין העברי במקרה הזה אינו צודק ושהוא מפלה את הגבר ובין יהודי למוסלמי, אך מאחר וזהו החוק יש לפסוק לפי החוק.

“בטרם אשיב על השאלה הנ”ל, אבקש “לשים הדברים על השולחן” ולומר באופן ישיר כי הדין העברי החל בעניין מזונות קטין איננו דין שוויוני ,

ולמעשה מפלה לרעה את האב לעומת האם. יתרה מזו, הדין העברי בסוגיית מזונות קטין, איננו מתאים לרוח התקופה השוויונית בה אנו חיים ולשינויים

בתא המשפחתי אשר התחוללו במרוצת השנים. אוסיף כי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) יוצר חוסר שוויון בסוגיית המזונות בין הורים יהודיים שאז

חיוב המזונות הינו לפי הדין העברי מכוח סעיף 3(א) לחוק, לבין הורים שלא חל עליהם הדין האישי ואז חיוב המזונות הינו מכוח סעיף 3(א) לחוק.

כמו כן סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) יוצר אי שוויון בין קטין יהודי לבין קטין מוסלמי עת הוא מחיל על הוריהם דין אישי שונה.

ראה לעניין זה פסק דיני מיום 19.11.2012 בתמ”ש 32288-04- 12 עת השוויתי בין צרכיו הבסיסיים של קטין מוסלמי לצרכיו הבסיסיים של קטין יהודי.”

לבסוף, נפסקו מזונות של 1,325 לכל ילד (הפחתה של 50% על המזונות והמדור כאחד) בהתאם להלכה החדשה בבתי המשפט אשר נמצאת תחת

הדין העברי.

תמ”ש 58090-06- 13. פלוני ואח’ נ’ פלונית. כבוד השופט אלון גביזון, בית משפט לענייני משפחה באר-שבע.

 

אחריות הורית משותפת, זמני שהות שווים והפחתה של 50% בסכום המזונות בהתאם לפסקי הדין “מהדור החדש”, מתאריך 28.05.15

למשפחה שלושה ילדים בגילאי 6,10 ו-13. ע”פ המלצת פקידת הסעד נקבע הסכם אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים, השופטת ציינה ששימוש

בהגדרות של משמורת אינו נכון ומגביר את סכסוכי ההורים (בהתאם להמלצות ועדת שניט). בנוסף, מציינת השופטת שחלוקת זמנים שכזו תמנע הגדרות

של “בית עיקרי” ו “בית מארח”.

האם מרוויחה 9,100 ₪ והאב 9,400 ₪ . השופטת קבעה את הוצאות הילדים על 4,950 ₪ ובהתאם ל “דור החדש” של פסקי הדין למזונות ילדים כאשר

זמני השהות שווים או קרובים לכך קובעת הפחתה של 50% מסכום המזונות והמדור.

לפיכך נקבע שהאב ישלם 1250 ₪ מזונות שהם 50% הפחתה מסכום 4,950 ₪ (כולל מדור) מאחר ומחצית מהזמן הילדים נמצאים אצל האבא ועוד מדור

בסך 1,200 ₪.

לאחר סיכום האם תחל את החודש עם 11,550 ₪ (9,100 + 2,450) והאב עם 6,950 ₪ (9,400-2,450).

תמ”ש 57268-01- 13. פלוני נ’ אלמונית. כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, בית משפט לענייני משפחה אשדוד.

 

מזונות בהתאם לזמני השהות ושכר שני ההורים מיום 06.01.2015

לזוג הורים שתי בנות קטינות בגילאי 4 ו-8. נקבעה משמורת משותפת וזמני שהות של שבוע ימים אצל האבא ושבוע ימים אצל האמא במהלך שבועיים.

שכר האב נטו 9,000 ₪ ושכר האם 6,700 ₪ .

מתוך פסק הדין: “הערכאות הדיוניות, קרי בתי המשפט לענייני משפחה וערכאות הערעור נדרשו להכרעות במצב של משמורת משותפת או במצבים של

חלוקת זמנים שווה או קרובה לכך. המסקנה מהפסיקה היא שלא חל שינוי במהותו של החיוב. דהיינו הדין הדתי, החל על פי חוק, ממשיך לחול, כל עוד לא

שונה המצב על ידי המחוקק. אלא שיש להפחית את גובה החיוב, גם לא במשמורת משותפת.”

“עיננו הרואות בתי משפט בצפון, דרום, מרכז, עקרונות הפסיקה הם: שעל אף שהדין האישי לא שונה ועניין הוא למחוקק לשנותו, יש משמעות לזמני השהייה

של הקטינים אצל כל הורה, אב שמחזיק בילדים במסגרת של משמורת משותפת או בפועל בזמני שהייה משמעותיים, ממלא את חובתו על פי הדין האישי

בהיותו נושא בחלק מצרכיהם של הילדים – עת הילדים שוהים אצלו – באופן ישיר. ובעקר כל תיק על פי נסיבותיו: הוצאות הקטינים, הכנסות הצדדים

וחלוקת השהייה של הקטינים.”

השופטת קבעה: “השתכרויות ההורים אינן זהות ניתן לאמוד באופן גס כי יחס ההשתכרות בין הצדדים הוא כ-1/3 ו-2/3 גם בהתחשב בעובדה ששהיית

הקטינות אינה זהה, ממש. לא אניח כי הוצאות הקטינות הינן מתחת המינימום של כ-1,400 ש”ח לקטינה. משכך ישא וישלם הנתבע 1,000 ש”ח עבור

כל קטינה כולל הוצאות מדור” וכן “בהתייחס למדור אשר 40% ממנו הינו בשיעור של 1,600 ש"ח לחודש ובהמשך לאמור בפסק דינו של בית

המשפט המחוזי מרכז, ישא האב בסכום של 1,060 ש”ח (530 ש”ח לכל בת) סה”כ ישלם האב סכום של 3060 ש”ח (1530 ש”ח לכל בת).”

תמ”ש 20756-04- 14. ק.א. ואח’ נ’ א.א. כבוד השופטת חני שירה, בית משפט לענייני משפלה ראשון-לציון.

 

 

 

פסקי דין – משמורת משותפת

 

זמני שהות כמעט שווים, הגדרה של משמורת משותפת בניגוד להמלצת פקידת הסעד והפחתה ניכרת בשיעור המזונות מיום 07.12.2015

למשפחה שלושה ילדים כשכולם קטינים מתחת לגיל 6. בתיק זה הוגשו 5 תסקירים (כולל ועדת תסקירים) כאשר בתסקיר האחרון (סעיף 30) פקידת

הסעד המליצה על משמורת לאם.

בבית המשפט הצליחה עורכת הדין המייצגת את האב להראות שחוות הדעת של פקידת הסעד על האב ויכולתו ההורית הייתה חיובית מאוד ולכן אין סיבה

לשלול ממנו את הגדרתו ההורית.

השופטת סקרה מספר פסקי דין העוסקים בנושא הגדרות הורים ומציינת שמשמורת משותפת בפשטות היא מקום מגורי הקטין (סעיף 19) ולכן אומרת

שהגדרה של משמורת משותפת חשובה מאוד והיא מסייעת להפחת המתח בין ההורים (סעיף 40), בנוסף היא מציינת שיש צורך להימנע ממתן עודף כוח

לאחד ההורים ומציינת שיש תמיד לפעול בשאיפה לאזן את הכוחות בכדי לתת את המענה הטוב ביותר עבור הילדים וטובתם.

השופט קובעת כי יש להורות על משמורת משותפת של הקטינים אצל שני ההורים.

תמ”ש 29969-05- 13. פלונית נ’ אלמוני. כבוד השופטת שושנה ברגר, בית משפט לענייני משפחה חיפה.

 

משמורת משותפת לקטין בן שנתיים וחצי והפחתת מזונות בהתאם לשכר שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 12.04.2015

לזוג הורים ילד אחד בן שנתיים וחצי. חלוקת זמני השהות שונתה בהדרגה בהתאם לשני התסקירים שהוגשו כשבפסק הדין נקבע הסדר של משמורת

משותפת וחלוקת זמני שהות שבה הילד יהיה עם האבא פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.

האם מרוויחה 6,300 ₪ והאב 5,600 ₪ ונקבעו מזונות זמניים על סך 1,800 ₪ . השופט מתארת את פסק הדין האחרונים בנושא מזונות ילדים ובסופו

של דבר קובעת הפחתה של 35% מסכום המזונות הבסיסי (מ ₪ 1,400 ל910 ₪ ) ו 50% הפחתה על המדור והוצאות המדור (625).

לסיכום, האב ישלם 1,400 ₪ לחודש (כולל המדור).

תמ”ש 43485-06- 14. פלוני ואח’ נ’ אלמונית. כבוד השופטת רונית גורביץ, בית משפט לענייני משפחה נצרת.

 

אחריות הורית משותפת וקביעת חלוקת זמני שהות, מתאריך 06.01.2015

למשפחה 3 ילדים כאשר ההורים ביחסים לא טובים והשופטת כותבת: “מצאתי לברר הסוגיות שבמחלוקת, מבלי להידרש להגדרות של “משמורת”

ו”חזקה”, אלא לחלק את האחריות ההורית בין ההורים, כמו גם את חלוקת זמני שהות הילדים אצל כל אחד מהוריהם, והכל מתוך תקווה להביא לסיום

המאבק בין הצדדים, שכן למדתי מבירור התובענה בכלל ומפגש עם שתי בנותיהן הקטינות של הצדדים בפרט, כי הוא גורם לכל בני המשפחה קושי רב

וצער גדול”.

“יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים

ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת

המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של

שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים.

מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה

לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא

זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.”

“עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם

כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר.”

לכן פסקה השופטת:

“לפיכך, מצאתי לקבוע אחריות הורית משותפת, כפי שאף קובע החוק במדינת ישראל ובמקביל לקבוע חלוקת זמני שהות באופן שיבא לידי ביטוי את

המורכבות המשפחתית, את רצונות הילדים והמצב בו מצויה נכון להיום המשפחה.”

תמ”ש 13620-07- 12. ש.ג. נ’ ג.ג. כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, בית משפט לענייני משפחה אשדוד.

 

משמורת משותפת למרות יחסי ההורים מתאריך 26.05.2014

לזוג הורים שתי ילדות כאשר יחסי ההורים אינם טובים. ברקע ישנן תביעות, טענות לאלימות פיזית ומעשה מגונה של אחד הסבים באחת הבנות.

פקידת הסעד המליצה על משמורת אם. המומחית ד”ר נעמי כהן ממכון מרחבים ציינה שבמקרה זה, חשבה להוציא את הילדות מידי שני ההורים,

אך לבסוף בחרה בהסדר של משמורת משותפת.

השופטת קבעה הסדר של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווה. בנוסף, קבעה השופטת כי האם פגעה פגיעה קשה בילדות בשל משך הזמן

המיותר שנמשך וקובעת שעל האם לשלם לאב הוצאות של 25,000 ₪ .

תמ”ש 23315-06- 11. אלמוני ואח’ נ’ פלונית. כבוד השופטת ד”ר ורדה בן שחר, בית משפט לענייני משפחה ראשון-לציון.

 

משמורת משותפת מתאריך 12.01.2014

לזוג הורים נקבעה משמורת יחידנית של האם. עם זאת, האב מטפל בילדים לא פחות מאשר האם ולמרות זאת דעתם של פקידי הסעד ומכון שלם לא

השתנתה והם לא מצאו לנכון לשנות את המשמורת ממשמורת אם למשמורת משותפת מאחר ויחסי ההורים כלל אינם טובים.

לאחר זמן מה שינתה פקידת הסעד את המלצתה לטובת משמורת משותפת. השופט החליט כי היחסים המתוחים בין ההורים אינם מצדיקים לשלול מהאב

את המעמד המגיע לו כמשמורן משותף.

תמ”ש 53471-03. פלוני נ’ פלונית. כבוד השופט יחזקאל אליהו, בית משפט לענייני משפחה מחוז תל-אביב.

 

משמורת משותפת מתאריך 16.1.17

לזוג הורים שתי בנות בנות 6 ו-9. זמני השהות שנקבעו הם: עם האב יום אחד במהלך השבוע וכל סוף שבוע שני.

במשרד הרווחה המליצו על משמורת לטובת האם. הרב באותו משפט קבע בהתאם למשנתו בתיק 995674/8 שטובת הבנות לפי ההלכה היא

במשמרת משותפת.

כך החליט כבוד הדיין בניגוד להמלצת התסקיר וללא קשר לחלוקת זמני השהות.

תמ”ש 884693/5. פלונית נ’ פלוני. כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי, בית הדין האיזורי בחיפה.

 

משמורת משותפת מתאריך 11.4.16

זוג הורים גרושים חתמו בשנת 2011 על הסכם גירושין לפיו המשמורת תהיה אצל האם ונקבעו זמנית שהות עבור הקטין עם האב עבור 2 פעמים בשבוע

(רק אחד מהם כולל לינה של הקטין אצל האב) וגם כל סוף שבוע שני.

במהלך הגירושין הקטין היה בן שנתיים וחצי כאשר היום הוא בן 7 וחצי. האב מעוניין לשנות את ההסדר שנקבע בעת הגירושין ולכן מגיש תביעה עבוד חלוקה

שווה וזמני שהות שווים. האם התנגדה נחרצות לבקשת האב.

עם זאת, הוחלט שלמרות אותו הסכם שנחתם לפני כחמש שנים ולאחר שכל הגורמים הרלוונטיים העוסקים במלאכה נחקרו ובהתאם להמלצות התסקיר נקבע

משמורת משותפת וזמני שהות שווים כך שהקטין יהיה אצל האב 7 לילות מתוך 14 לילות.

תמ”ש 59099-11- 14. אלמוני נ’ פלונית. כבוד השופטת אליה נוס, בית המשפט לענייני משפחה, פתח-תקווה.

 

משמורת משותפת מתאריך 5.1.15

לזוג הורים שלוש בנות כאשר כבוד השופטת מדירה את מצב בין ההורים כסכסוך אדיר.

ד”ר עמוס שרון ממכון שלם המליץ על השארת המשמרות כפי שהיא כאשר מקום מגורי הבנות היא אצל האב וזאת למרות מעבר המגורים של האם והרחבת

זמני השהות לשישה ימים אצל האם ושמונה ימים אצל האב.

תמ”ש 40727-02- 13, פלוני נ’ אלמונית. כבוד השופט שפרה גליק. בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב.

 

משמורת משותפת לתאומים מתאריך 23.7.14

לזוג הורים תאומים כבני שנה וחצי. הוחלט לאחר הגירושין על חלוקה שוויונית. פקידת הסעד המליצה על משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווים

בתנאי שהאב יעזוב את מקום מגוריו בירושלים ויעבור למודיעין.

כבוד השופט סבור שאין חשיבות למשמורת משותפת אולם פקידת הסעד התעקשה לשכנע את בית המשפט למה כן יש לשבור את השוויון.

מנגד, האם טוענת לפסיקת בית המשפט העליון בנוגע לחזקת הגיל הרך עד גיל 6. אולם הטענה נדחתה מאחר וההורים גרים בסמיכות.

עו”ד אשר ייצגה את האב טענה: “פס”ד זה מצטרף לשורה של פסקי דין בהם מנשבת רוח חדשה המבטאת את השינוי המהותי שחל בחברה הישראלית

ובהתאמה בתוך התא המשפחתי, בשים לב שבמקרה זה השתכנע בית המשפט כי חרף גילם הרך של הקטינים שבתחילת המאבק המשפטי היו רק

בני 9 חודשים, יש לשמר חלוקת זמני שהות רחבה ובהמשך אף קבע משמורת משותפת שעומדת בניגוד גמור ל”חזקת הגיל הרך”.

סנונית זו כמו קודמותיה מדגישה עוד יותר את האנרכיסטיות של חזקת הגיל הרך מקום זו שואפים שני ההורים למעורבות שווה בגידול ילדיהם. כן ירבו”.

תמ”ש 50108-12- 13 ו 46207-04- 14, פלוני נ’ אלמונית. כבוד השופט ערן שילה. בית משפט לענייני משפחה בירושלים.

 

 

 

אפוטרופסות הורה פסקי דין

 

רצון קטין ללימודים בבית ספר חילוני למרות התנגדותה של האם, מתאריך 25.07.2016

הקטין עבר בכיתה ד’ בהסכמת שני ההורים ללמוד בבית ספר חילוני-דתי. הקטין סיים לאחרונה כיתה ז’ והביע עניין לעבור לבית ספר חילוני.

אמו של הקטין מתנגדת והאב הסכים. עם זאת, העו”סית לסדרי דין לא ממש בחנה את רצון הילד, בית המשפט בחר לשמוע את הילד ישירות

ובהתאם לכך פסק שהאב יכול לרשום את הילד באישור הורה יחיד לבית ספר חילוני בהתאם לרצון הילד.

תמ”ש 51250-0316. כ. ואח’ נ’ ל. כבוד השופטת שלי אייזנברג, בית משפט לענייני משפחה חיפה.

 

קבלת בקשת קטינה לעבור לבית ספר אחר למרות התנגדות האב מתאריך 30.08.2014

הקטינה בת ה-12 ביקשה לעבור מבית ספר אנתרופוסופי ללימודים בבית ספר רגיל.

לאחר בחינת הנסיבות בכללותן ולאחר הסתמכות על הנאמר בתסקיר הסעד וחוות דעת של גורמי חינוך וטיפול של הקטינה ושימוש בכללי הכרעה

מודרניים הוחלט לתת משקל כבד לבקשת הנערה להחליף מסגרת לימודית.

דבר זה יאפשר לנערה לממש עצמה באמצעות שינוי מסגרת החינוך. ראוי לציין שבמהלך זה אין ביטול של האב בחיי הקטינה.

בית המשפט דחה את בקשת האב ומצא לנכון להעניק בשמו ובשם האב ברכת הצלחה לדרך עבור הנערה בתקווה כי האב והקטינה ישלימו עם המהלך.

בעקבות כך, חייב השופט את הצדדים לפנות ליחידת הסיוע לשם השתתפות בהליכי גישור ושיקום. עוד אוסיף השופט שהוא מצפה מכל הצדדים להבין

היטב את תפקיד ההורה בהגשמת זכויותיו של הילד. להכיר בשוני שבין האדם הבוגר לצעיר ללא ניתוק הקשר ההכרחי ביניהם מאחר והילדים זקוקים

להורים בכדי להגיע לסיפוק צרכיהם ולהדרכתם לקראת פיתוח עצמאות.

תמ”ש 42164-07- 14. א.ל. נ’ צ.ל. כבוד השופט אסף זגורי, בית משפט לענייני משפחה נצרת.

 

דחיית בקשת רשות ערעור לשינוי מיקום גן לילדה מתאריך 17.08.2014

השופט קבע כי טובת הקטינה אינה נבחנת בהכרח במנותק מטובת ההורה. נקבע כי ראוי לאפשר לקטינה יציבות בפן המסגרתי החינוכי, בסביבה המוכרת

והקשרים של הקטינה עם חבריה והגננת.

בית המשפט סבור שהסכסוך בין הצדדים לא יגיע לרגיעה, ולכן דחיית המעבר של הקטינה לגן ילדים חדש יעזור לה להתחזק ולהסתגל לשינויים החלים בחייה.

יתר על כן, בית המשפט סבור כי קרבת האב לקטינה במהלך שעות היום בזמן שהיא נמצאת בגן זה יתרון אשר נמנע לרוב ממרבית ילדי הגן ולכן מדובר

בטובת הקטינה.

רמ”ש 27081-07- 14. פלוני נ’ אלמונית. כבוד השופט סארי ג’יוסי, בית משפט מחוזי חיפה.

 

קביעת בית ספר לילדה מתאריך 12.09.2012

ההורים לא הסכימו לאיזה בית ספר תלך הילדה לכיתה א’. האב רצה שהילדה תלך לבית הספר הממלכתי באזור מגוריהם והאם רצתה לבית ספר פרטי

אנתרופוסופי.

השופטת פסקה שהילדה תלמד בבית הספר הממלכתי לפי בקשת האב.

ישנה הבהרה כי אמהות אינן רשאיות לשנות את איזור מגורי הילדים, ואת מקום לימודי הילדים על דעת עצמן, ללא הסכמה, או היתר מפורש מביהמ”ש,

וכי ביהמ”ש לא יהסס לחייב אם כזו להשיב הגלגל לאחור תוך 5 ימים. כן נקבע כי אפילו אם משמורנית אינה רשאית לעשות כן משום שמקום מגורים ומקום

לימודים הם ענייני אפוטרופסות ולא ענייני משמורת. עם זאת ביהמ”ש התיר לאם להתגורר במרחק של עד 25 ק”מ ממקום המגורים המשותף האחרון,

ולא שלל ממנה את המשמורת הזמנית.

תמ”ש 14489-08- 12. ע. ואח’ נ’ ע. כבוד השופטת ורדה בן שחר, בית משפט לענייני משפחה ראשון-לציון.

 

 

 

פסקי דין – מעבר מקום מגורים

 

מעבר דירה הורים גרושים מתאריך 9.7.10

בד”כ לא ניתן למנוע מעבר דירה של הורים, עם זאת, כאשר למבוגר נלווים קטינים, והמעבר עלול להשפיע על הקשר שבין הילדים להורה הנשאר,

בית המשפט לא תמיד מאפשר לאם מעבר מגורים ובודק כל מקרה לגופו.

השופט בפסק הדין מסביר את הנושא כך:

“אני דוחה גם את טענות האם כי כמשמורנית נהנית היא מעדיפות המצדיקה מתן אפשרות מעבר; נכון כי אין ברצון לבצע מעבר כדי לסכן את המשמורת

(כ”רצון” גרידא); אך בשאלת התרת המעבר יש לשקול גם שינוי המשמורת, וכחלק בלתי נפרד מהשיקולים, במיוחד עת מדובר בהסדרים נרחבים קודם

למעבר.”

תמ”ש 4212-12- 09. פלונית נ’ אלמוני. כבוד השופט סילמן תמש, בית משפט לענייני משפחה קריות.

 

זמני שהות – זכות או חובה? – מתאריך 31.10.13

בפסיקה מנסים לענות על השאלה האם זמני השהות הם זכות או חובה במצבים בהם האב מנסה להתחמק מהורותו.

“אם כן, עינינו הרואות, כי חובות הורה, כלפי ילדיו, לתמוך בהם ולגדלם, אינן חובות מוסריות בלבד, אלא משפטיות ממש. הורה, אינו יכול, להתנער

מאחריותו ההורית ולנתק קשר עם ילדו בטענה כזו או אחרת, ובפרט כאשר עסקינן בקטינים”.

“הנה כי כן, קיום קשר בין הורה לקטין אינו בגדר זכות אלא היא חובה מוסרית ומשפטית כאחת. חשיבותו של הקשר בין המשמורן ובין ההורה שאינו משמורן,

מצויה בלב לבה של בחינת טובתם של קטינים. הקשר ההדוק, התכוף והסדיר, הוכר כאבן בוחן להתפתחות תקינה של קטינים. הורה הפוגם באיכות הקשר,

פוגם למעשה בהתפתחות הקטין עליו הוא מופקד”.

תמ”ש 35431-06- 11 ר.ג. ואח’ נ’ נ.ח. כבוד השופטת עליסה מילר, בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב.